דברי סיכום ליום עיון בנושא 'הדור השני', אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, 11.4.1999 - בספר 'שורשים', שהיה מוצג לראווה בפני האורחים, מפורטים הסיפורים של משפחת אשתי, מלח-הארץ הזו, ושל משפחתי, אפר-הארץ.

"ב– 1949 הגעתי לישראל עם מזוודת עץ אחת".

השימוש הזול וחסר הבקרה במלה 'שואה', קשור לקונטקסט הישיר שלה ומתגלגל עד לשימוש בה על ידי עיתונאי אמוציונלי, בדיווח על הפסד במשחק כדורגל. עם הזילות והזיהום של המילה הזו באים גם האיסורים. כי, כידוע, המילה והשפה הם המשכן הישיר של המחשבות והתודעה.

הזיכרונות של אמנון שמוש משולים לתת הכרה נפתחת כמו מניפה. זהו משפט המבוסס על שורת שיר של יונה וולך. הוא רומז על דבר והיפוכו. מה שהודחק ואופסן נפתח אט אט וצף אל התודעה ואל הכתיבה. אבל, כמו המניפה הנפתחת, הוא מכסה ומסתיר את הפנים שמאחור וכך יוצא שפתיחת האחד היא הסתרת השני.

יִראָה וראייה חבוקים זה בזה בהשפעה הדדית.