חיים מאור: הם אני
Haim Maor: They are ME
המוזיאון הפתוח, גני התעשיה תפן ועומר, אוצרת: רותי אופק. 2011-2012. [ספר]
The Open Museum, Tefen and Omer Industrial Parks. Curator: Ruthi Ofek. 2011-2012. [Book]
חיים מאור, הם אני
צילה הכבד של שואת יהודי אירופה רובץ על יצירתו של חיים מאור. ואף על פי כן, יצירותיו משדרות חיוּת ושמחת חיים, העומדות כמו בהיפוך גמור לנושאים שהוא עוסק בהם. היפוך זה הוא תולדה של האסתטיקה הייחודית והצבעוניות המרהיבה של חלק ניכר מיצירותיו. מאור מגדיר עצמו כבן הדור השני לניצולי שואה, ונושא זה שזור ביצירתו מראשיתה, עוד משנות ה-70 של המאה ה-20. העיסוק בשואה עשוי לעורר לעיתים ריחוק או חשש, אבל יצירותיו של מאור, בדרכן המיוחדת, מצליחות לעורר במתבונן רצון להבין ולהרגיש.
התבוננות במכלול יצירתו של חיים מאור לא מאפשרת להפריד בין האמן היוצר בציור, בצילום ובמיצב לבין האמן הכותב טקסטים ספרותיים ומחקריים. היצירה הפלסטית והיצירה הכתובה של מאור שלובות זו בזו, כפי שבא לידי ביטוי בתערוכה ובספר הנלווה לה. בשני תחומים משלימים אלה ניכרת יכולתו של מאור לעסוק באופן מרתק בסוגיות הקשורות בזיכרון האישי ובזיכרון הקולקטיבי. התערוכה כוללת חמישה מיצגים, אשר מחלקים את גוף עבודתו הפלסטית והכתובה לחמישה נושאים (שלא על פי סדר כרונולוגי): א. המשפחה הגרעינית יוצאת פולניה; ב. המשפחה הישראלית; ג. המפגש עם סוזנה הגרמנייה והדילמה היהודית-גרמנית; ד. המפגש עם חאדר ושאח והדילמה הישראלית-פלסטינית; ה. הספרייה.
רותי אופק - אוצרת התערוכה
הם אני
היבט מרכזי בחיי וביצירתי הוא העיסוק ב"אחרים" שבתוכי ולצִדי. ההכרה ב"אחרים", הדיאלוג עימם וההבנה כי יש בהם משום מרכיבים בזהותי והשתקפויות שלי – הם לב יצירתי.
לעיתים, אני מודה כי ה"אחרים" הם שיבוטים או מוטציות שקשה לי לקבל אותם ולהכיר בהם כחלק ממני. לעיתים, מעשיהם או מחדליהם, שתיקתם או עיוורונם מרצון מרתיעים אותי או מעוררים בי סלידה. ועדיין – כבן אדם, כגבר, כבן תרבות, כיהודי, כישראלי, כבן להורים ניצולי שואה ממוצא פולני, כחילוני, כמאמין, כקיבוצניק לשעבר, כתושב הנגב, כבעל, כאב וכסב, כאמן-יוצר וכבעל יצרים – עלי להודות כי הם אני.
שם התערוכה,"הם אני", מכיל בתוכו את השדה הסמנטי והקונוטטיבי של המובנים הבאים:
הם כמוני; הם בתוכי; הם חלק ממני; הם חיים דרכי וקיימים באמצעותי. "שבֵּט את עצמך" רומז על אספקט השיבוט או השכפול הגנטי, בין אם בשל הקשר המשפחתי שלהם אלי ובין אם בשל קשר אנושי אחר. הם הכפיל, השיבוט או הבבואה שלי במראה-הפוכה, ואני שלהם.
סיפורי ה"אחרים" הם הסיפור שלי.
פרופ' דן בר און ז"ל חקר וכתב "על ה'אחרים' שבתוכנו" והציע פרקטיקה פסיכולוגית-חברתית של "ספר את חייך". המושגים המזוהים עם דרכו ותורתו הם: האחרים בתוכנו, זהות קולקטיבית, דיאלוג בין קבוצות בקונפליקט ועיבוד (פסיכולוגי-חברתי).
במאמר שכתב בר און (יחד עם סליבה סלסאר הפלסטיני) נאמר: "כדי שיתקיים דיאלוג הדדי בין יהודים ישראלים לפלסטינים, כל קבוצה לאומית צריכה להכיר בזיכרון הכאוב של האחרת ולכבדו, בין אם הייתה שותפה ליצירתו או לא". הקשר שהיה לי עם בר און במשך שנים רבות הפרה את עבודתי האמנותית וחדר לתוכה.
תערוכה זו והספר הנלווה לה מוקדשים לזכר הורי, מלכה ודוד מושקוביץ ז"ל, וסבי אפרים רוטר ז"ל, אשר לימדו אותי לקבל את ה"אחר", ולפרופ' דן בר און ז"ל, אשר פקח את עיניי לגלות את ה"אחרים" בתוכי.
- חיים מאור