“הזיכרונות שלנו הם אניות הנודדות על גלי הזמן ונושאות את המטען היקר שלהן — מחשבות, תמונות, רגשות, ריחות — בזהירות רבה משעה לשעה, משנה לשנה.

ולמרות כל הזהירות, המטען משתנה ללא הרף וחלקים גדולים ממנו נעלמים

באוקיינוס הגדול של השכחה. אך לעתים קורה שמגלים בבטן אנייה מטען יקר מפז שכלל לא חשדנו בקיומו“.

— חיים שפירא, זיכרון ילדות יפה במיוחד, כנרת זמורה־דביר, 2017

פרופ' חיים מאור, מן האמנים המשפיעים בישראל, החל את דרכו האמנותית באמצע שנות השבעים של המאה ה־ 20 . מאז ועד היום זכה להציג תערוכות רבות במוזיאונים ובגלריות מובילות בארץ ובעולם. כיום הוא משמש כחבר סגל במחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, באר שבע וממשיך בפעילותו כאמן, אוצר וחוקר של אמנות ישראלית עכשווית.

מסעו החזותי והמילולי של חיים מאור משייט במימי האוקיינוסים של הזיכרון והשכחה. זיכרונותיו האישיים־המשפחתיים והזיכרונות הקולקטיביים־הלאומיים מהווים בסיס לקריאת יצירותיו. מאור יוצר דיאלוג בין דיוקנו העצמי לבין חפצים, מסמכים ותצלומים ארכיוניים אותם הוא מתעד. לעתים דיוקנו נטמע, נשזר ומתערבב בדיוקנאות של "אחרים" והצופה מתקשה להבחין מי הוא מי.

 

את דיוקנאותיו הרבים הוא מנציח על משטחי עץ הצבועים בצבעים עזים. על חלק מן הדיוקנאות מצוירים פתקי "ממו" ) Memo ( מרובעים וצבעוניים, כמו אלה המשמשים לתזכורות יומיומיות. בהשראת דוֹדוֹ סֶם פְרִיד ) Sam Freed ( מניו־יורק, שמילא את ביתו בפתקי ה"ממו" כשזיכרונו החל לבגוד בו, משמשים הפתקים את מאור לכתיבת תחושות, מחשבות, הגיגים, אסוציאציות, שאלות, אירועים, תאריכים ועובדות. תוספת ההערות הללו על גבי העבודות מסייעת לצופה במלאכת הפיענוח והפרשנות של ההקשרים וההיגדים הנמסרים על ידי האמן בציוריו.

 

מסלול חייו של מאור מוכר ואופייני ל״צברים״ רבים, ילידי הארץ, דור שני לשואה: ילדות, תנועה, צבא, לימודים, הקמת משפחה, השתתפות במלחמות והתמודדות ארוכת שנים עם זיכרונות ילדות אישיים, משפחתיים וקולקטיביים. זהו תהליך כואב ומתמשך של ניסיונות הכלה או הדחקה שאינם מסתיימים, כפי שכותב מאור במאמר לתערוכה: "אדם צובר זיכרונות עד שהם מציפים אותו והוא טובע בתוכם, שוכח מי היה או התכוון להיות". דרך עבודותיו של מאור אנו חווים את השיח המתנהל בינו לבין דיוקנאותיו.

עיניהם של קרובי משפחתו וחבריו המתועדים בציוריו מביטות אלינו ומנהלות

אתנו דיאלוגים מרתקים. פתקי ה"ממו" מאפשרים לצופים/קוראים הצצה אינטימית למחשבותיו, לרגשותיו ולפחדיו — לעולמו הפרטי.

תוך התבוננות מפוקחת אל העבר, ההווה והעתיד, מבטו של מאור מציף בעיות

חברתיות וקיומיות של החברה הישראלית, פסיפס אנושי מגוון עם זיכרונות אישיים וקולקטיביים מורכבים.

עבודותיו של מאור תלויות על קירות הגלריה, מצטופפות זו לצד זו ומציפות את תודעת הצופה. הן מתאחדות לכוח רב עוצמה של יופי ואסתטיקה; של כאב זועק לצד נגיעות הומוריסטיות המתערבבות ונבלעות בתוך חגיגת צבע ססגונית, הקורנת שמחת חיים.

הצבעוניות הזו היא מסך הסוואה מטעה. מעטפת מתיקוּת המכסה את טעמה של הגלולה המרה. כך, בלשונו של חנוך לוין, "הייאוש נעשה יותר נוח".

 

- נועה מגדל – אוצרת.

 

 

 

"כל מה שאנו רואים חולף כמשב, אבל יש מראֶה שנטמן בך וגדל עמך".

- אהרון אפלפלד, כתר הברזל. 1

הזיכרונות דומים לתת־הכרה נפתחת כמו מניפה. זהו משפט המבוסס על שורת שיר של יונה וולך. הוא רומז על דבר והיפוכו. מה שהודחק ואופסן נפתח אט אט וצף אל התודעה ואל הכתיבה. אבל, כמו המניפה הנפתחת, הוא מכסה ומסתיר את הפנים וכך יוצא שפתיחת האחד היא הסתרת השני.

צִיפָה - מצבו או כושרו של מה שצף על פני המים.

צָפוּן - חבוי או טמון במשהו, שמור ומוסתר, צפונות לבו, מחשבותיו הנסתרות.

הַצפְּנָהָ

זיכרון מודחק 2 הוא זיכרון של אירוע שאינו נגיש למודעות. המונח הקליני הוא אמנזיה דיסוציאטיבית. 3

זיכרון משוחזר 4 הוא זיכרון שהפך נגיש למודעות לאחר אמנזיה דיסוציאטיבית.

זיכרונות משוחזרים — שחזור הזיכרונות.

יש מחלוקת בין חוקרי הזיכרון האם התופעה קיימת. חלקם חושבים שזה זיכרון שבוי או כוזב. המחלוקת הזו נקראת ״מלחמות הזיכרון״. 5

בספרהּ של ניצה אייל נפלאות הזיכרון ותעתועי השכחה 6 היא מציינת כי "זיכרון טוב הוא זיכרון בררני". יש 129 סוגי זיכרון (זיכרון לשמות, לצלילים, לטעמים, לריחות, לזיכרונות ילדות, להתמצאות בדרכים, לפנים, לחוויות אישיות, לידע כללי וכדומה).

בספרו כי מעבר באת ואל עבר תשוב: ממוארים כתב הסופר אמנון שמוש: "כל אחד זוכר דברים אחרים, או זוכר אותם הדברים אחרת". 7 "הזיכרון — פעם מנפה, פעם מיפה ופעם מחפה. תמיד אישי, ייחודי וסובייקטיבי; כמו טביעת־אצבע של הנפש" 8

 

אדם טובל עוגיית מדלן בתוך כוס התה שלו והטעם שלה מפעיל בתוכו את מאגר זיכרונותיו: הזיכרון הופך למין סרט, לזרם תודעה. זרימת זיכרונות ללא שליטה. כך מתחיל מסע הזיכרונות של מרסל פרוסט בספרו המונומנטלי בעקבות הזמן האבוד. 9

אכן, הזיכרון משול להצפה, זיכרונות המציפים את תודעת האדם, ולחילופין - הזיכרון כהדחקה, כלא מודע, או - הזיכרון כסיוט מתמשך החוזר על עצמו כמו תקליט שבור, כ״עניין לא גמור״.

אני מהרהר במילה הצפה, בשורשי מקורותיה וברבדי הקשריה. ההרהורים הללו מציפים אותי בשברי זיכרונות, בקולות ובמראות מילדותי ועד היום. אני רושם הגדרות מן המילון וחושף מחשבות מן הזיכרון, ללא סדר היררכי וללא תכנון:

הֲצָפָה — כיסוי של שטח או מקום במים רבים העולים על גדותיהם, שטפון.

הצפת זיכרונות — אדם צובר זיכרונות עד שהם מציפים אותו והוא טובע בתוכם, שוכח מי היה או התכוון להיות.

 

בילדותי חזיתי במו עיניי ברגעי ההצפה של אבי. עיניו הכבויות היו נשטפות בזרם דמעות והזיכרונות שלו משנות המלחמה ההיא הגיחו מפיו כמו נהר שוצף וקוצף, בשטף נורא, במילים חסרות מעצורים וחסרות משמעת, בהצפה של רגשות, בהתפרקות, ולבסוף בהתמוטטות עצבים. כדורי ההרגעה והטיפולים המיוחדים שקיבל במחלקה בה אושפז סכרו את ההתפרצות, החזירו את הזיכרונות לכלוביהם במרתפי התודעה, עד להתפרצות הבאה. כילד רגיש שהתבונן בסיטואציה, הייתי מוטרד ותוהה מה עדיף: אבא שתקן שמחביא את זיכרונותיו או אבא דברן שמציף את הבית בזיכרונות טובעניים ותובעניים המבקשים להשתחרר לעולם.

צְפִיפוּת

צָפוּף, קרוב מדי זה לזה, לחוץ, דחוס ודחוק. צָף, מחשבות, הרהורים וכו' שעלו

מהמעמקים אל פני השטח מן הראש או הלב. צפה, התבונן מהצד, היה נוכח באירוע צָפוּי, ידוע מראש.

בילדותי קראתי את המשל אודות הילד ההולנדי שסתם פירצה בסכר ומנע את הצפת עיירתו בשיטפון. הסיפור הזה אודות "הגיבור הקטן מהארלם" סופר בפרק 18 של הספר הנס ברינקר או מחליקיים של כסף שכתבה הסופרת מרי מייפס דודג'. 10 הזדהיתי עם הילד וחשבתי כי אני מצליח לסתום את החור בסכר הזיכרונות של אבי, מונע מהם מלהציף את תודעתו? לא הצלחתי. היום אינני מצליח למנוע ממשא הזיכרונות של הוריי ושלי לפרוץ את הסכר. האם זה נורא כל כך?

הצפת הדימויים/הזיכרונות, ציפופם על הקירות בתערוכה והפגשתם זה לצד זה, מייצרים מפגש משונה, הכלאות חדשות, משמעויות חדשות, צירופי מקרים.

מציאות הזיכרונות פוגשת את מציאות החיים בדיאלוג הזוי ומטורף, שבו לא ברור האם מציאות ההווה מעוררת את זיכרונות העבר או להיפך: זיכרונות העבר מושלכים על אירועי ההווה.

1הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2016, עמ' 118. 

Repressed Memory 2 

Dissociative Amnesia 3 

Recovered Memory 4 

Memory Wars 5 

6 הוצאת אריה ניר, ת"א, 2007. 

7 הוצאת אביב, ת"א, 2007. עמ' 43. 

8 שם. עמ' 48. 

9 הוצאת הקיבוץ המאוחד - הספרייה החדשה, 1992, עמ' 50-49 בתרגומה של הלית ישורון. 

Mary Mapes Dodge, Hans Brinker, or The Silver Skates 10

 

- חיים מאור