עבודותיו של חיים מאור בנויות כתצרף (פאזל) המורכב מציור, צילום, רישום, תפירה, רקמה וחריטה ממוחשבת על עץ. 

 

מילת מפתח (keyword) היא מילת הפעלה או סיסמא הפותחת גישה לעולם חדש ומלא אפשרויות נוספות של משמעות.

הקליטה והפענוח של היצירה נעשה במקביל בשני רבדים: זה הקליט, החשוף, המפוענח מיידית ולעומתו הרובד התת קרקעי, זה שבעומק "התהום הפעורה בין המילים" (ביאליק, "גילוי וכיסוי בלשון").  המתח הקיים בין שני רבדים אלו, המשמעויות שאנו הצופים טוענים את המילים והצורות יוצרים חווית צפייה מורכבת, המתפענחת לאיטה, תוך שיתוף פעולה סבלני וסקרני של הצופה. בין שני ערוצי התקשורת: המילה הכתובה והדימוי החזותי, נוצר שיח פנימי המעשיר ומפרה את אופני הקריאה של היצירה. הצופה מוזמן לחוויה חזותית, אסתטית, חושית ואינטלקטואלית. 

 

הקיר הראשון - 

מעל מרחפת כמילת קוד המילה עצ-מות, המובילה למחוזות של יסוד ומהות, של מקור ובראשית, מגלמת בתוכה את העצמות הבונות את שלד האדם כמו גם את זהותו, ישותו ועצמיותו. עצ של מוות אך גם עצ של חיים. עצמות של עוצמה ועצימות. 

 

"ספר יצירה": על פי המסורת היהודית, העולם הוא טקסט, אותו ברא אלוהים מעשרים ושתיים אותיות – "כל מילה ומילה היא בריאה בפני עצמה" (חז"ל).

העולם נברא מאותיות המצטרפות למילים, אשר מפעילות את המשמעות. 

המילים רקומות בקו מתאר, פנימיותן ריקה, מכילות ומשקפות את שמאחוריהן. הן ממוקמות על בד הנראה כספריה ובה שבעה ספרים הניצבים בצפיפות אחד ליד השני.

צילום ישראלי מובהק ובו המילה "יזכור" בכתובת אש שסיימה לבעור ונותרה מיותמת ומפוחמת. רישום אנטומי מהמאה ה-16 של עצמות ושרירי הגוף (כגון אלו ששימשו את מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית), סכמת פרצוף ובו מודגשות שלוש נקודות: השמיעה, הראיה והדיבור. 

ומעל לכל אלה מרחפת ככותרת המילה עצ-מות, כעוצמה, כעץ הקשור למות, כעצמות הבונות את שלד האדם, מילה המובילה למחוזות של יסוד, של מקור ובראשית ושל סוד המוות.

 

מעלה את הדיון על התגלמות הנשיות כשילוב מרתק של ניגודים: נשיות כחומר או כרוח, 

כמים או כאש, נשיות נטועה ושורשית או מרחפת וצפה.

 

שלוש דמויות נשיות גדולות מצוירות על עץ, סביב המילים "חומ רוח": חומר ורוח או חום ורוח. הדמות הימנית – דמות רוחנית,מלאכית, בשמלה לבנה, ועליה סימני שבע הצ'אקרות (מרכזי האנרגיה המחברים בין גוף לנפש). במורד שמלתה הסימן האסטרולוגי ל'כתר'. 

הדמות האמצעית ניצבת מאחורי סורג המחלק את גופה לפסים ולצורות גיאומטריות. בשמלתה מופיע דגם במוטיבים צמחיים-אורגניים. הדגמים הטבעיים והגיאומטריים חוצצים בינה ובין העולם, ידיה משולבות, פניה עדינות ושלוות והיא נראית כמרחפת בחלל כלשהו.

הדמות השמאלית ניצבת על רקע אדום בוער כאש, בידיה גביע ועליו סימן קטן ומשמעותי: גביע אברי הפוריות של האישה, הנשיות בהתגלמותה. במורד שמלתה הסימן האסטרולוגי ל'מלכות'. 

 

הקיר השלישי - 

מציג היבטים שונים של ראיה כמטאפורה לידיעה, להבנה, לראיית העתיד. הראיה מביאה ליראה וכבוד, חוסר הראיה, העיוורון, גורם להסתרה, להתעלמות ולהעלמות.

 

טריפטיכון המורכב משתי דמויות וביניהן המילה "וירא". המילה מצוירת כגלגל העין שסביבו פיתוחים צמחיים עשירים. מימין לוח עץ שחור ובו מהדהדת צורת העין המתבוננת ובאישונה דמות נשית עדינה, החוסמת את כל שדה ראייתה.

הלוח השלישי מתאר את אותה אישה ברישום חזיתי עדין, שברירי ושקוף. היא לבושה בכתונת פסים ומעלה על הדעת את הסיפור התנ"כי של יוסף ואחיו (צעיר האחים יפה התואר, הבן האהוב והנערץ על אביו הבא בימים) או אולי הכוונה לכתונת אסירים? כתם צבע שחור ונמרץ מרוח בכוח על חלק מפניה, האם הוא תובע חזקה על הדמות, על הסיפור? 

 

הקיר הרביעי - 

עוסק במיתוסים, מזלות וגורלות, ובוחן את היחסים שבין היסוד הגברי והיסוד הנשי הקיימים בכל אדם. 

 

אנימה-אנימוס הם מושגים שטבע קרל יונג על הצד הנשי בגבר (אנימה) והצד הגברי באשה (אנימוס). על פי המיתוס העתיק, האדם הראשון היה דמות גבר/אישה (אנדרוגינוס), שהאלים הפרידו לשניים ומאז מחצית אחת מחפשת את חציה השני. יין-יינג: פני הגבר והאישה  מרכיבים יחדיו בהיפוך את העיגול אך הם אינם נפגשים. יש להשלים עם העובדה שהאיחוד אינו מושלם לעולם. 

כוכב, אור: הכוכב הוא האור השמימי, מטאפורה לכוכבים ולמזלות. מקבץ הכוכבים על דמותה של האישה מסודר בקונסטלציה המאפיינת את מזל בתולה, סמל הנשיות. 

מתחתיו פרפר המגלם את מעגל החיים הקצר שבין הגולם הפסיבי ליצור הצבעוני המרחף ומרפרף. הגביע ההפוך מייצג את אברי הרבייה הנשיים (רחם, שתי חצוצרות ונרתיק).

קעקוע המילה "וירא" על גב גבר או גב אישה מתקשר לשתי המילים הנובעות מהשורש י.ר.א.: יראה במשמעות פחד וכבוד ויראה במובן ראייה, התבוננות וידיעה.

 

- כרמית בלומנזון