עברית English

תשדורת מאושוויץ - בירקנאו לתל-חי

A Message from Auschwiz-Birkena To Tel Hai

מיצב, "תל-חי 83" אוצר: אמנון ברזל. 1983

Installation, "Tel Hai 83 – Contemporary Art Meeting"  curator: Amnon Barzel. 1983

במיצב בשם "תשדורת מאושויץ בירקנאו לתל חי", ספטמבר 1983, הצלבתי את צללית חצר תל חי עם הצללית של בניין הכניסה לבירקנאו. להפתעתי התברר לי שהצלליות דומות, כשם שצורתם של ישובי 'חומה ומגדל' דומה לצורה האופיינית למגדלי השמירה וגדרות מחנות ההשמדה.

 

במיצב, יצרתי מסלול הליכה בתוך הבניין הלא גמור של מכללת תל חי. במסלול שתלתי חיצי הכוונה אדומים וכבל חשמלי ירוק. הצופה נע מחללים מוארים לחללים חשוכים עד שהגיע למקלט תת קרקעי והתעמת עם דימוי הכלאיים המרכזי של המיצב – צללית תל חי / בירקנאו. למעלה מארבעים אלף איש עברו במסלול שיצרתי בלי לשאול את עצמם לאן הם הולכים ולאן זה מוביל...

באמצעות המיצב העמדתי את הישראלי מכאן לצד היהודי משם; את הפחד שם בתא הגזים ואת הפחד כאן במקלט; את אתוס הגבורה הציוני לצד גבורת היהודי הגלותי שגם ה"היבר-לייבן" (הִשרדות) שלו מצטרפת לדרכי התגובה שלו, למעשי הגבורה שלו בשואה.


ב-1983 הקישור הזה בין הישראלי והיהודי היה בבחינת שבירת טאבו, לפחות באמנות הישראלית.הטקסט שליווה את התערוכה עסק בהיבט זה של יצירת משוואה בין שני האתוסים של הגבורה:

 ללכת באושוויץ-בירקנאו ולהקשיב לשד(ר)ים הסמויים הבוקעים מן הגדרות והמגדלים, הביתנים וחדרי העינויים, תאי-הגזים והמשרפות. להקשיב, מבעד לשתיקה ולריקנות הנוכחת, לקריאה ולתביעה: "היה עצמך! אל תתכחש! הצנע-לכת!" והשדר הזה מתגבר: "אל תתנכר לי ואל תתנכר לדמותך! אמץ אותי, חבק אותי, אביך אני! לך בדרכי! זכור כי בתא-הגזים הייתי חזק לא פחות ממך, פחדן לא יותר ממך! הצנע-לכת! היה יהודי של שלום!


בירקנאו – הנופים המוכרים כל-כך: בניין הכניסה שצלליתו ליוותה אותי מאז נתקלתי בו לראשונה בתצלומי שחור-לבן. אני מתבונן, משווה ומאשר בין המציאות לבין החומר התיעודי המצולם שהזין את ילדותי. עורבים חגים מעל הגדרות. אני נזכר בטקסט שכתבתי, באחת מעבודותיי בתערוכת "עיוורון":

עורב נטה ללון./ מעל שדה חת-חטים ואן-גוכי/ אורב ירח נטוי./ המון עיוור עובר בדרך / אל השביל הנקטע באיבו, / אל השביל הנקטל בלבו."

הנה העורבים, הנה השדות, הנהו השביל-המסילה, ואיה השה לעולה?

 

ביציאה מבירקנאו, במרחק כחמש מאות מטרים, אני מבקש מן הנהג לעצור את האוטובוס. הרכב עוצר. אני יורד כשבידיי שתי מצלמות. בתנועה מהירה אני מכוון אותן לעבר שער הכניסה של בירקנאו ו"יורה" שש תמונות, בזו אחר זו, בנשימה עצורה. אפשר להמשיך לנסוע!"